המחלה של הלן
הלן קלר נולדה בטוסקומביה שבאלבמה. כשהייתה בת 19 חודשים נדבקה במחלה שאותה הרופאים הגדירו כ"גודש חמור בקיבה ובמוח", שהייתה כנראה מחלת שנית או דלקת קרום המוח. קלר הבריאה, אך המחלה הותירה אותה חירשת ועיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת. כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.בשנת 1887 יצרו הוריה קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר, זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת.
נקודת האור
סאליבן הייתה בת 21, לקויית ראייה וחסרת ניסיון הוראה. סאליבן הסתירה את עובדת מוגבלותה הפיזית מסובביה ולא אפשרה להם לפגוע בהלן. המפגש הראשון בין הלן למורתה החדשה לא היה מוצלח במיוחד. הלן, שפחדה מאנשים זרים, התפרעה והפגינה תוקפנות רבה. אולם, המורה החדשה לא הרימה ידיים וביקשה מההורים בקשה מעט מוזרה: כדי להצליח להתקרב לילדה וללמד אותה כללי התנהגות בסיסיים, היא ביקשה לבודד את הילדה משאר בני משפחתה. ההורים, שניסו להיאחז בכל שביב של תקווה, הסכימו לבקשה הזו בלב כבד.
וכך, הלן ומורתה החדשה עברו להתגורר בבקתה מבודדת, שם החלו להכיר זו את זו. ההתחלה לא הייתה קלה. המורה אן ניסתה ללמד את התלמידה הצעירה מילים, אותן סימנה לה על כף ידה. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. כמו כן, קלר התקשתה להבין את הסימנים משום שלא הבינה שלכל עצם יש שם משלו. כשניסתה סאליבן ללמד את קלר את המילה "ספל", קלר הייתה כה מותשת, שהיא שברה את הספל שהחזיקה. פריצת הדרך הגדולה התרחשה ביום בהיר אחד. אן החזיקה את ידה של הלן מתחת לזרם מים וסימנה לה את המילה מים בעזרת נגיעה רכה בכף ידה של הלן. הלן החלה להבין את הקשר שבין נגיעות ידיה של המורה לחפצים, ולהיחשף לעולם שלם של מילים ומשפטים. בזכות שיטותיה המיוחדות של אן החלה הלן ללמוד במרץ, ואף הצליחה לתקשר עם אביה ואמה. את האושר ששרר בבית משפחת קלר קשה לתאר במילים.
לימודים
סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל. בין השנים 1888–1890, היא למדה כתב ברייל בבית הספר פרקינס (Perkins), שהוא בית ספר טיפולי לעיוורים הממוקם בבוסטון, מסצ'וסטס. אלכסנדר גרהם בל, ניסה להניא את אן סאליבן לאפשר להלן לימודי שפות. למעט השפה האנגלית שלטענתו, היא שפת הלימוד היחידה שיש ללמד חרשים. לאור הצלחתה של סאליבן עם הלן קלר, בל רצה שסאליבן תלמד חרשים נוספים בבית הספר פרקינס. סאליבן לא הייתה מוכנה להיפרד מהלן ודחתה את הצעתו בתוקף. בגיל שלוש עשרה הלן ידעה לקרוא ברייל בשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, יוונית ולטינית. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה: נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות. כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה. ב-1 ביוני 1968 מתה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.